לפני ארבע שנים, כשרני הבכור שלי נולד, קראתי ספר משנה חיים בשם "ילדות אופטימית".
בספרו, מתאר ד"ר מרטין סליגמן, את כל מה שהורים מבקשים עבור ילדיהם, ואת נפלאות התקופה בה אנו חיים. תקופה של אינסוף הזדמנויות עצומות, חירות אישית ואפשרויות בחירה במידה חסרת תקדים.
יחד עם זאת, וזו טענתו העיקרית- קיים מכשול משמעותי המאיים לנפץ את התקוות האלה!
מכשול השוחק את הפעלתנות והאופטימיות אתה הגיעו לעולם ילדנו. ל"מחלה" הזו קוראים "פסימיות". אז מסתבר שהם רוכשים אותה בגיל צעיר (צעיר מכפי שאנחנו חושבים) על ידי מנגנון החיקוי ורואים
בציניות שלנו תכסיס ליצירת רושם מתוחכם, שריון והגנה מפני אכזבות אפשריות.
לדבריי סילגמן "הפסימיות אינה מצב רוח חולף...היא הרגל נפשי קבוע, נטייה נפשית מושרשת, בעלת תוצאות גורפות והרות אסון". עכשיו לזה תוסיפו את "נהר החיים" הכולל בתוכו גאות ושפל, זרמים ומערבולות, ותחשבו כמה קשה למצוא את הדרך חזרה הביתה. כעת כבר קשה לערער את השקפת העולם הפסימית. יש רק שלל "הוכחות" ו"הצדקות" לכל מי שחפץ ביקרה להמשיך ולהיאחז בה.
אז מה משרתת אצלנו הפסימיות?
הפסימיות נותנת לנו אשליה של שליטה, תחושת ידיעה וקרקע יציבה מתחתינו. תחשבו על כל התחזיות הגרועות שמציפות אותנו ברשת... תראו לי אמיץ אחד שינבא לנו ש-2018 הולכת להיות שנה להיט. חשיבה שלילית זו הדרך הקלה והבטוחה להיתפס כנביא. היא כמעט ולא דורשת מאמץ או ידע מוקדם ויש מי שאף הגדיר אותה, מדוייק בעיניי, כ"עצלנות מחשבתית" (קולין ווילסון).
כמטפלת אני נתקלת בזה מדי יום. מטופלים שרואים את עצמם כמקרה אבוד, מראש מודיעים לי ומכינים אותי שמא התאכזב. אז ישבתי וחשבתי לעצמי איך אוכל לעזור להם, באמת לטפל ולעזור לאדם שכאלו אמונות שליליות מנחות את החשיבה שלו. אז גייסתי את המוח שלי כדי שאוכל לגייס את המוח שלהם לפעולה... ואז התגלה לי משהו מעניין!
מה גיליתי? את נקודת הקסם!
נק' לחיצה אחת שעובדת כל פעם כמו קסם ואני יותר ממוכנה לשתף, ועוד יותר שמחה לגלות שהפעם היא לא נמצאת בכפות הרגליים.... אז מהי?
ה- ילדים שלנו.
אז ככה- מסתבר שאדם לא תמיד מגיע לטפל בעצמו כי הוא מאמין בי או בשיטה דרכה אני מטפלת. מאכזב בשבילי.. אבל אמיתי.
אז למה הוא בכל זאת בא, טורח, נוסע, משקיע כסף ועוד יותר מזה, מתמיד בתהליך? מסתבר שאצל רבים התשובה טמונה בילדים. אנשים באים לטפל בעצמם ומתמידים בטיפול אם הם מרגישים שזה מיטיב עם הילדים שלהם ומשפר את חיי המשפחה והאווירה בבית. שוב ושוב האמרה הישנה מוכיחה את עצמה- אנשים שטוב להם הם אנשים שטוב לחיות לצידם! והורה שמלא מבפנים הוא הורה שיש לו מאיפה לתת תשומת לב, הקשבה, אמפתיה ויותר מכל אהבה לילדים שלו.
עכשיו מתבקש לעבור לתרגיל אופטימי לניצחון הפסימיות
בשנה האחרונה החלטנו בבית לדבוק בתרגיל מוכר וידוע, שזכה אצלנו אף לכינוי ה"מסורת". אנחנו מקפידים לערוך אותו מדי יום, ויותר מכל נהנים כשמצטרף לשולחן אורח בדמות בן משפחה או אדם אהוב.
כיצד מבצעים אותו ? עורכים סבב ובו כל בן משפחה מספר על משהו טוב שקרה לו היום ומשהו פחות טוב, ולסיום משהו שהוא רוצה לומר עליו תודה.
בהתחלה מודה ומתוודה שזה הרגיש מאולץ ואף היו ימים שהצריך מחשבה לשנייה או שתיים, אך עם התרגול שמתי לב לכמה דברים מעניינים שהחלו לקרות ואני משתפת אתכם בתקווה שזה יעודד אתכם לנסות בבית:
ראשית, אתם תתחילו לשים לב למה שמתרחש סביבכם, וזה תרגול מודעות מסוג אחר. מי שכבר ניסה מספר שהוא גילה עד כמה המציאות היומיומית שלו משופעת טוב ויופי בדמות אנשים, פרחים, עצים, חיות והמדהים הוא עד כמה הוא לא הבחין בעוצמתם קודם. זו דרך מופלאה לגלות מה באמת מניע אתכם, מה גורם לכם להתרגשות ומה ממלא אתכם מבפנים.
שנית, תגלו שאי אפשר להיות מלאי תודה וכועסים. זו דרך מופלאה לרכך ולפתוח את הלב והדיבור ולהסיר חסימות באופן עצמי לגמרי!.תרגול מושלם של חיוך מהלב ומהמוח
שלישית, וזה כבר קשור לילדים- זה מאפשר שיקוף ותיווך של מציאות רחבה יותר, מלאת גוונים וצבעים, הרמונית. מצאתי שזה משפר את יכולת התקשורת, "מרכך" אותם אחרי יום סוער, מאפשר צוהר לעולמם הפנימי ומלמד אותם הודיה הלכה למעשה.
אז נכון שלא שיניתי את המציאות ה"אובייקטיבית" אם קיימת כזו בכלל, סבל יש ותמיד יהיה קיים בעולם רק שעתה בחרתי לשנות את האופן שבו אני מסתכלת על העולם ובכך אני משנה את האופן שבו ילדיי יסתכלו על המציאות.
אבל עוד הרבה מעבר לכך, אנשים חיוביים הם אנשים נחמדים יותר לסביבה שלהם, לחברים שלהם, לקולגות סביבם ובכך טמון כוחם לשנות את המציאות שלהם!
אז ד"ר סליגמן אמר שאופטימיות אפשר ללמד, ומי שילמד אותה בגיל צעיר יפתח חסינות נפשית שתשרת אותו במשעול החיים. אני בוחרת להאמין לו...
ושיהיה לכולנו יום משפחה שמח!